"
שפה לימדתם אותי וזה שכרי, לדעת לקלל
ויליאם שייקספיר מתוך ״הסערה״
.היי, זה אני. הגיבור בסיפורים של רון
.אין לי מושג איך קוראים לי. רון המנוול הזה אף פעם לא טרח לתת לי שם
בסיפורים אני רק כינוי גוף. אני. חוץ מזה, אני גם לא סגור איפה אני גר, בן כמה אני או במה אני עובד. מתוך הסיפורים למדתי שיש שלושה דברים שאני הכי אוהב לעשות בעולם כולו : לכתוב, לתכנת, לקלל, להתלונן, להיבהל, להתמרמר, למצוא באינטרנט תמונות של צפרדעים, ולבצע גניבות ספרותיותֿ. חוץ מזה גיליתי גם שלספור זה לא הצד החזק שלי. על בסיס הידע הזה בניתי את האתר הזה וקראתי לו הצפרדע. כי גם היא כמוני, מדלגת, אבל מאז רון החליף לי מקצוע כבר שבע פעמים ואין לי מושג איך לשנות את השם של האתר, או את הצבע של הפונט. או את המרקם של המציאות. ומילא חוסר היציבות התעסוקתי, לפחות הייתה לי יציבות בבית. משפחה. משהו להישען עליו. אבל גם לזה לא זכיתי. לפעמים אני לבד, לפעמים עם ילדים. לרוב זה רק אני והיא חד פעמית שמתחלפת לה מסיפור לסיפור. שירי. או נעמי. או אריאלה. או מישהי בלי שם שרון הבנזונה החליט פתאום שאנחנו מתאימים. וככה הוא קורע אותי מיחסים לא ממוצים ליחסים לא מספקים, מחיים לא שלמים לחיים בלי משמעות, מתסכולים על יחסים לתסכולים על אנשים, ובתוך כל הכאוס הזה, דבר אחד נשאר יציב. כמה שאני משתנה מסיפור לסיפור, בסופו של דבר, אני תמיד נשאר אני
.תמיד נשאר אני
.תמיד נשאר
.מילים
"
באופן כללי, מילים קצרות הן הכי טובות, ומילים ישנות, כשהן קצרות, הן הטובות מכול
וינסטון צ'רצ'יל
.אני זוכר את הפעם הראשונה שלי
הייתי דמות משנה. בלי אישיות מובחנת. בלי עומק. כמעט בלי טקסט. נכתבתי כדי שנעמה, הדמות הראשית, לא תצא מהמסיבה לעשן לבד. עמדתי בחוץ והיא הגיעה ושאלה אם יש לי אש. אחר כך עישנו יחד, ודיברנו. ובשיחה נעמה הגיעה לתובנה על החיים שלה. משהו על אהבה. או התפתחות. או דרך. או תשוקה. או שמלה אדומה ושתי צמות. האמת, אני לא ממש הקשבתי לה. הייתי נאיבי אז. האמנתי בסופר וביכולת שלו לעניין את הקורא ולשמור על קו עלילתי הגיוני. אחר כך נעמה חזרה למסיבה והסיפור המשיך בלעדיי. ולמרות שלא היה לי שום תפקיד נוסף בעלילה, ידעתי שאני עוד אחזור, ורציתי לעצמי דברים
.אוכל. מים. בגדים. מיטה. אהבה. את כל העולם רציתי
.מאז עברתי לא מעט
אינספור עלילות. מגוון של סיפורים. הפכתי לדמות ראשית. נהייתי ה-גיבור. קיבלתי טקסטים. התבגרתי. העברתי מסרים. הפסקתי להאמין ביכולות של הסופר.ֿ פיתחתי עומק. חייתי את העולם. ראיתי פרסומות. הבנתי שאני מיוחד. למדתי מה אני רוצה. מה אני צריך. אוכל. יין איכותי. אישה יפה שאוהבת מזגנים. מים בטעם אפרסק. אייפון חדש מהניילונים. ג׳ינס. מסטיק בלי סוכר. מצעים מפנקים. הלוואה בכרטיס אשראי. הגמר הגדול. הסרת שיער בלייזר. הסרט שיעשה לי את החורף. חבילת ערוצי לווין. את כולם אני חייב
.מוכרח
.את הכל
.כמו אוויר לנשימה
.בכל זאת בן אדם
"
פרסומאים הם תולעים הניזונות מגוויתו המרקיבה של הקפיטליזם.
קארל מרקס
.בנאדם, כמו האתר הזה, מורכב ממילים
.מילים ועוד מילים
.לאן שאני לא מסתכל. אני רואה מילים
.מה שאני לא חושב, שומע, טועם או חולם
.הכל מילים ורק מילים
?ומה בנאדם באמת צריך בחיים מלבד מילים
.כלום
.אולי רק אוכל
.ארוחת אחת
.שלוש מנות
לראשונה אני אקח סלט סביצ׳ה עם לימון ומלח, ופטרוזיליה. הרבה פטרוזיליה. וגם כוסברה. וקצת שום לחדד את הטעם. עם חצילים בטחינה בצד. אחר כך סטייק לעיקרית. סטייק טוב כזה. לא שמן מדי ולא רזה. בשר שנגעו בו וליטפו אותו והתייחסו אליו באהבה. והוא בדיוק בצבע האדום הנכון. עם קצת מלח פלפל. ורוטב צ'ימיצ'ורי בצד, וכמה תפוחי אדמה שרופים היטב. ונגיעות של צ׳יפס בטטה. ובסוף קינוח. עוגת מוס שוקולד שנמסה לך בפה ומפוצצת לך את המוח
.אין על מוס שוקולד
.בעצם רגע.
.מילים
.אני די בטוח שדיברתי על מילים
???אין על מילים. מה הקשר עכשיו קינוחים