הצד האפל של הקרמבו - חלק 2
- vanronz
- Jan 19, 2024
- 1 min read
השבת ההיא השאירה את נועה ואותי לבד בחדר אחד קטן.
רועדים מתחת לשמיכה,
שנינו מול העולם כולו.
חרדה קיומית.
פחדנו אבל קמנו.
לזוז. לפעול. לעשות.
מה שהיה לא יחזור לעולם.
צריך
לבנות מחדש.
אין למעלה. אין ביסקוויט.
לעולם לא יפריד בינינו יותר כיוון האכילה של הקרמבו.
התגייסנו.
צו 8 לחקלאות.
בבוקר אספנו עגבניות.
בצהריים קטפנו מלפפונים.
בערב שתלנו מריחואנה.
רק תוצרת הארץ.
הכל כדי למלא את נייר האריזה הריק.
ארזנו מזון.
חבילות לחזית.
מנות למפונים.
ערימות של קרטיבים למקפיא כדי להוריד את המנצ'יס.
רק תוצרת הארץ.
חלל. ועוד חלל. ועוד חלל.
יחד עם המריחואנה הטרייה בחצר צמחה גם תקווה.
אולי בכל זאת נצליח.
היינו יושבים בלילה במרפסת, מנשנשים קרטיב.
לפעמים שניים. אפילו שלושה.
כולם באותו טעם.
מתפרעים.
ואז הגיעו המנהיגים.
התעוררה התקשורת
הרימו ראש האינטרסנטים.
אנשים קטנים.
הזכירו לי.
מי אחראי למחדל. מי הביא אותנו למצב הזה.
לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח.
את הקרמבו אוכלים קודם כל מלמעלה. מהקרם.
הזכירו לנועה.
מי אחראי למחדל. מי הביא אותנו למצב הזה.
לעולם לא נשכח. לעולם לא נסלח.
את הקרמבו אוכלים קודם כל מלמטה. מהביסקוויט.
המשכנו לטפל בגידולים. המשכנו לדאוג לאספקה טריה של קפואים.
אבל
עלו ספקות.
עלו שאלות.
על אשמה.
על אחריות.
על היום שאחרי.
ובלי לשים לב שוב מצאנו את עצמנו נפגשים בסלון.
עומדים זה מול זו. משני צידי החדר.
ימים שלמים לא דיברנו בינינו,
וכשזה כן קרה היו אלה שיחות קשות
על
אחריות לתאריך תום תוקף של קציפת ביצים, שחלף ללא התראה,
ויכוחים
מי מאיתנו העביר כסף לקופת ארגונים זרים שמתנגדים למתוקים,
ריבים
מי דחף לכך שגם נשים יהיו זכאיות לטעום קרמבו,
והאשמות
במשמרת של מי נשארו כלים מלוכלכים בכיור.
נועה ואני.
שנינו לבד בחדר אחד קטן.
העולם כולו נגדנו ואנחנו פשוט לא יכולים להסתדר.
"אסור שמה שהיה הוא שיהיה". אמרנו
רגע לפני
שקליפות ביצים יחלו להתעופף בסלון.
לפני
שהגידולים ינבלו וירקיבו.
לפני
שהקפואים יפשירו,
ולא יהיו נשנושים
יותר
לעולם.
נועה ואני.
הכי טובים כשאנחנו יחד
שנינו בחדר אחד קטן.
העולם כולו נגדנו.
גם ההזויים שלנו. גם האינטרסנטים מתוכנו.
בלעדיהם יחד ננצח.
Comments